טיפולי פוריות
אנו מציעים מגוון טיפולים המותאמים למצבכם האישי, כדי לעזור לכם להגשים את החלום להפוך להורים.
הפריה חוץ־גופית
התהליך מתחיל בטיפול הורמונלי לגירוי השחלות, במטרה לעודד התפתחות של מספר ביציות. הטיפול כולל בדרך כלל זריקות יומיות של גונדוטרופינים.
במהלך הגירוי השחלתי מבוצעות כ־3 עד 5 בדיקות דם ובדיקות אולטרסאונד, כדי לעקוב אחר גדילת הזקיקים והתפתחותם. הזקיקים מכילים את הביציות.
כאשר הזקיקים בשלים, ניתן טיפול להבשלה הסופית של הביציות באמצעות HCG או אגוניסט של GnRH, כגון סינרל בתרסיס לאף או דקפפטיל בהזרקה תת־עורית. כ־36 שעות לאחר מכן מתבצעת שאיבת הביציות, בדרך כלל בהרדמה. הביציות נשאבות מהשחלות באמצעות מחט דקה המוחדרת דרך דופן הנרתיק.
ביום שאיבת הביציות נאספת דגימת זרע מבן הזוג או נעשה שימוש בזרע מתורם. לאחר מכן הדגימה עוברת עיבוד במעבדה כדי לבחור את תאי הזרע המתאימים ביותר להפריה.
ביום שאיבת הביציות נאספת דגימת זרע מבן הזוג או נעשה שימוש בזרע מתורם. לאחר מכן הדגימה עוברת עיבוד במעבדה כדי לבחור את תאי הזרע המתאימים ביותר להפריה.
הביציות המופרות, הנקראות כעת עוברים, גדלות בתנאי מעבדה במשך מספר ימים, בדרך כלל 3 עד 5 ימים, כדי לאפשר את התפתחותן. האמבריולוגים עוקבים אחר התפתחות העוברים ואיכותם.
כאשר העוברים מוכנים, נבחר עובר להחזרה לרחם. ההחזרה מתבצעת באמצעות צנתר דק ובדרך כלל אינה כרוכה בכאב. עוברים נוספים שהגיעו ליום החמישי ומתאימים להקפאה מוקפאים לשימוש עתידי.
ניתנת תמיכה הורמונלית, לרוב באמצעות תכשירי פרוגסטרון, כדי לסייע בהכנת רירית הרחם להשתרשות העובר.
כ־10 עד 14 ימים לאחר החזרת העובר מתבצעת בדיקת דם, כדי לבדוק אם התרחשה השתרשות ואם הושג היריון.
אם בדיקת ההיריון חיובית, מתבצע מעקב נוסף אחר התפתחות ההיריון. אם הבדיקה שלילית, ניתן לדון עם הרופא באפשרויות להמשך הטיפול ובמחזורי טיפול נוספים.
כל שלב חשוב להצלחת טיפולי ההפריה החוץ־גופית, והחוויה האישית עשויה להשתנות ממטופלת למטופלת.
(IUI) הזרעה תוך־רחמית
הזרעה תוך־רחמית (IUI) היא פעולה רפואית לטיפול בבעיות פוריות. היא כוללת החדרת תאי זרע ישירות לרחם כדי להגדיל את הסיכוי להפריה. התהליך כולל בדרך כלל מספר שלבים:
הזרעה תוך־רחמית היא אפשרות פחות פולשנית בהשוואה לטיפולי פוריות אחרים. שיעורי ההצלחה משתנים בהתאם לגיל, לסיבה לקשיי הפוריות ולאיכות הזרע. היא מציעה אפשרות טיפול לזוגות רבים המתמודדים עם קשיים בהשגת היריון.
השלב הראשון כולל הערכה מקיפה של פוריות שני בני הזוג. הבירור עשוי לכלול בדיקות דם, בדיקות אולטרסאונד ובדיקת זרע, כדי לזהות את הגורמים לקשיי הפוריות ולקבוע אם הזרעה תוך־רחמית היא אפשרות טיפול מתאימה.
כדי לשפר את הסיכוי להיריון, ניתן לתת תרופות המגרות את השחלות ומעודדות התפתחות של מספר ביציות. תרופות נפוצות למטרה זו כוללות קלומיפן או גונדוטרופינים. התגובה לטיפול נבדקת באמצעות אולטרסאונד ובדיקות דם, לצורך מעקב אחר גדילת הזקיקים המכילים את הביציות.
בדיקות אולטרסאונד מתבצעות באופן סדיר כדי לעקוב אחר גדילת הזקיקים. כאשר הזקיקים מגיעים לגודל המתאים, ניתנת לעיתים קרובות זריקת hCG להשראת ביוץ ולשחרור הביציות.
ביום ההזרעה נאספת דגימת זרע מבן הזוג, או נעשה שימוש בזרע מתורם במידת הצורך. הדגימה עוברת עיבוד במעבדה כדי להפריד תאי זרע ניידים ואיכותיים מנוזל הזרע ולבחור את תאי הזרע המתאימים ביותר להזרעה.
לאחר השראת הביוץ והכנת דגימת הזרע, מתבצעת ההזרעה התוך־רחמית. תאי הזרע מוחדרים בעדינות ישירות לרחם באמצעות צנתר דק, בהנחיית אולטרסאונד אגני לצורך מיקום מדויק. הפעולה קצרה יחסית ובדרך כלל אינה כרוכה בכאב, אם כי חלק מהנשים עשויות לחוש התכווצויות קלות. ניתן לבצע את ההזרעה במרפאת הרופא.
הזרעה תוך־רחמית היא אפשרות פחות פולשנית בהשוואה לטיפולי פוריות אחרים. שיעורי ההצלחה משתנים בהתאם לגורמים כגון גיל, הסיבה לקשיי הפוריות ואיכות הזרע, והיא מציעה אפשרות טיפול לזוגות רבים המתמודדים עם קשיים בהשגת היריון.
בדיקות גנטיות לעוברים: PGT-A ו־ PGT-M
בדיקות גנטיות טרום־השרשתיות מתבצעות במסגרת טיפולי הפריה חוץ־גופית (IVF), לפני החזרת העובר לרחם. בדיקת PGT-A בוחנת שינויים במספר הכרומוזומים, ואילו בדיקת PGT-M מיועדת לאיתור מחלה תורשתית מסוימת הנגרמת משינוי בגן יחיד. הבדיקות מסייעות בבחירת העוברים להחזרה בהתאם לתוצאות ולמצב הרפואי והגנטי. התאמת הבדיקה נעשית באופן אישי, לאחר ייעוץ רפואי וגנטי.
אופן הבדיקה:
בדיקת PGT-A, שנקראה בעבר PGS, נועדה לזהות שינויים במספר הכרומוזומים בעוברים. במסגרת טיפול IVF, לאחר גידול העוברים במשך כ־5 עד 6 ימים עד לשלב הבלסטוציסט, נלקחת ביופסיה הכוללת מספר תאים מהשכבה החיצונית של העובר, הנקראת טרופקטודרם.
התאים נשלחים למעבדה גנטית לבדיקת מספר הכרומוזומים. המספר התקין הוא 46 כרומוזומים, המסודרים ב־23 זוגות. תוצאות הבדיקה מסייעות בבחירת העוברים להחזרה. בדרך כלל נשקלת החזרת עוברים עם תוצאה תקינה מבחינת מספר הכרומוזומים, ואילו עוברים עם תוצאה המעידה על מספר לא תקין אינם מוחזרים. תוצאות מורכבות, כגון מוזאיקה, מחייבות ייעוץ פרטני.
מתי ניתן לשקול את הבדיקה?
• גיל אימהי מתקדם: עם העלייה בגיל עולה הסיכון לשינויים במספר הכרומוזומים בעוברים.
• הפלות חוזרות: במקרים מסוימים ניתן לדון בבדיקה לאחר בירור הגורמים להפלות.
• כישלונות חוזרים בטיפולי IVF: ניתן לשקול את הבדיקה בהתאם להיסטוריה הטיפולית ולמצב האישי.
הבדיקה אינה מתאימה לכל מטופלת ואינה מבטיחה היריון או לידת תינוק. התועלת האפשרית ומגבלות הבדיקה נדונות במסגרת הייעוץ.
כאשר קיים אצל אחד מבני הזוג שינוי מבני בכרומוזומים, כגון טרנסלוקציה, יש לדון בבדיקה ייעודית מסוג PGT-SR במסגרת ייעוץ גנטי.
בדיקת PGT-M מיועדת לבדוק עוברים למחלה תורשתית מסוימת הנגרמת משינוי בגן יחיד, כגון סיסטיק פיברוזיס, אנמיה חרמשית או מחלת הנטינגטון. בניגוד ל־PGT-A, הבוחנת את מספר הכרומוזומים, בדיקת PGT-M מתמקדת בשינוי הגנטי המסוים הידוע במשפחה.
במסגרת טיפול IVF נלקחת ביופסיה מהעוברים, וה־DNA מהתאים שנדגמו נבדק לאיתור השינוי הגנטי הקשור למחלה. בהתאם לדפוס התורשה ולתוצאות הבדיקה, נבחרים להחזרה עוברים שאינם צפויים להיות חולים במחלה הנבדקת.
מתי ניתן לשקול את הבדיקה?
כאשר אחד מבני הזוג או שניהם נושאים שינוי גנטי ידוע העלול לגרום למחלה תורשתית אצל הילד, ניתן לשקול PGT-M לאחר ייעוץ גנטי. אם קיימת היסטוריה משפחתית של מחלה תורשתית, נדרש תחילה בירור גנטי כדי לזהות את השינוי האחראי ולבדוק אם ניתן לבצע בדיקה ייעודית.
תרומת ביצית
הפריה חוץ־גופית (IVF) באמצעות תרומת ביצית היא טיפול שבו משתמשים בביציות מתורמת ליצירת עוברים במעבדה, ולאחר מכן מחזירים עובר לרחם של מקבלת התרומה. טיפול זה מיועד לנשים שאינן יכולות להשתמש בביציות שלהן, למשל בשל אי־ספיקה שחלתית מוקדמת, איכות ביציות ירודה או גיל מתקדם. התהליך כולל מספר שלבים עיקריים:
התהליך מתחיל בייעוץ עם מומחה לפוריות. מקבלת התרומה עוברת הערכה רפואית הכוללת בדיקות דם לרמות ההורמונים ובדיקת אולטרסאונד של הרחם והשחלות. ניתן להציע גם ייעוץ רגשי כהכנה לתהליך תרומת הביצית. התורמת עוברת בירור רפואי משלה, הכולל בדרך כלל בדיקות גנטיות, בדיקות למחלות זיהומיות והערכת פוריות.
לאחר השלמת ההערכה הרפואית של מקבלת התרומה, נבחרת תורמת ביצית. הבחירה מתבצעת בדרך כלל באמצעות מאגר תורמות, בהתאם למידע הרפואי, הגנטי ולמאפיינים החיצוניים הזמינים. האפשרות לתרומה אנונימית או מתורמת מוכרת תלויה בחוק במדינה שבה מתבצע הטיפול. לבחירת התורמת יש משמעות גנטית ורגשית עבור מקבלת התרומה.
התורמת מקבלת זריקות הורמונליות, בדרך כלל גונדוטרופינים, כדי לעודד התפתחות של מספר ביציות. במהלך הטיפול מתבצע מעקב באמצעות בדיקות דם ואולטרסאונד אחר גדילת הזקיקים. כאשר הזקיקים מגיעים לגודל המתאים, בדרך כלל לאחר כ־10 עד 14 ימי גירוי, ניתנת זריקה להבשלה הסופית של הביציות לקראת השאיבה.
כ־36 שעות לאחר זריקת ההבשלה מתבצעת שאיבת הביציות מהתורמת. הפעולה נעשית תחת טשטוש או הרדמה, באמצעות מחט המוחדרת דרך דופן הנרתיק אל השחלות. לאחר השאיבה התורמת נמצאת בהשגחה במהלך ההתאוששות. בדרך כלל נשאבות מספר ביציות לצורך הפרייתן במעבדה.
במקביל, מקבלת התרומה עוברת הכנה לקראת החזרת העובר. ההכנה כוללת בדרך כלל טיפול באסטרוגן ובפרוגסטרון, במטרה לעודד את התפתחות רירית הרחם ולהכינה להשתרשות. התהליך עשוי להימשך מספר שבועות וכולל מעקב סדיר אחר מצב רירית הרחם לקראת ההחזרה.
לאחר שאיבת הביציות מהתורמת, הן מופרות במעבדה באמצעות זרע מבן הזוג של מקבלת התרומה, או זרע מתורם לפי הצורך. ההפריה מתבצעת באמצעות הפגשת הביציות עם תאי הזרע או באמצעות מיקרומניפולציה (ICSI), שבה מוזרק תא זרע יחיד לתוך ביצית. העוברים גדלים במעבדה במשך מספר ימים, לרוב עד לשלב הבלסטוציסט ביום החמישי או השישי. במהלך תקופה זו עוקבים אחר התפתחותם ואיכותם לקראת בחירת העובר להחזרה.
ביום ההחזרה נבחר עובר בהתאם לאיכותו ולהתפתחותו. העובר מוחדר לרחם של מקבלת התרומה באמצעות צנתר דק, בדרך כלל בהנחיית אולטרסאונד. הפעולה לרוב אינה כרוכה בכאב, אם כי ייתכנו התכווצויות קלות לאחריה. מספר העוברים שיוחזרו נקבע באופן אישי בהתאם לנתונים הרפואיים ולהמלצת מומחה הפוריות.
לאחר החזרת העובר ממשיכה מקבלת התרומה בטיפול הורמונלי, כגון פרוגסטרון, לתמיכה ברירית הרחם ובהשתרשות. כ־10 עד 14 ימים לאחר ההחזרה מתבצעת בדיקת דם לרמת hCG כדי לבדוק אם הושג היריון. אם הבדיקה חיובית, נקבעת בדיקת אולטרסאונד להערכת מיקום ההיריון, התפתחותו והופעת דופק בהתאם לשבוע ההיריון. אם הבדיקה שלילית, נדונות אפשרויות להמשך הטיפול.
אם בדיקת ההיריון חיובית, הטיפול ההורמונלי נמשך בהתאם להנחיות הרופא. המרפאה עוקבת אחר התפתחות ההיריון באמצעות בדיקות דם ואולטרסאונד. בהמשך מועבר המעקב לרופא המטפל בהיריון, בהתאם למצב הרפואי.
טיפולי IVF באמצעות תרומת ביצית מציעים אפשרות להורות לנשים שאינן יכולות להשתמש בביציות שלהן. התהליך כולל בחירת תורמת, גירוי שחלתי ושאיבת ביציות, הפריה במעבדה והחזרת עובר לרחם של מקבלת התרומה. הליווי הרפואי מותאם לכל מטופלת לאורך שלבי הטיפול.
השראת ביוץ
השראת ביוץ עם תזמון יחסי מין היא טיפול שנועד לשפר את הסיכוי להיריון באמצעות גירוי השחלות ותזמון יחסי המין סביב הביוץ. הטיפול עשוי להתאים לזוגות המתקשים להרות באופן טבעי, וכולל מספר שלבים עיקריים:
השלב הראשון כולל הערכה מקיפה של פוריות שני בני הזוג. הבירור עשוי לכלול בדיקות דם לרמות ההורמונים, אולטרסאונד של הרחם והשחלות ובדיקת זרע. בהתאם לתוצאות נבנית תוכנית טיפול אישית.
לגירוי השחלות נעשה שימוש בתרופות פוריות כגון קלומיפן ציטראט או גונדוטרופינים בהזרקה, ובהם FSH ו־LH. תרופות אלו מעודדות התפתחות זקיקים המכילים ביציות. הטיפול והמינון מותאמים לכל מטופלת בהתאם למצבה ולתגובה השחלתית.
במהלך הגירוי השחלתי מתבצע מעקב סדיר באמצעות בדיקות דם ואולטרסאונד. בדיקות הדם מודדות רמות הורמונים, כגון אסטרדיול, ובדיקות האולטרסאונד מאפשרות לעקוב אחר גדילת הזקיקים ולקבוע את מועד הביוץ. מספר הזקיקים הרצוי והמשך הטיפול נקבעים באופן אישי בהתאם לתגובה.
כאשר הזקיקים מגיעים לגודל המתאים, בדרך כלל כ־18 עד 20 מ״מ, ניתנת זריקת hCG להשראת ביוץ. הטיפול מחקה את האות ההורמונלי הטבעי ומעודד הבשלה סופית ושחרור של הביצית מהזקיק.
בדרך כלל מומלץ לקיים יחסי מין ביום זריקת ה־hCG וביום שלאחריו, בהתאם להנחיות הרופא. התזמון נועד להגדיל את הסיכוי למפגש בין תאי הזרע לביצית סביב מועד הביוץ.
כשבועיים לאחר הביוץ מתבצעת בדיקת דם להיריון. אם הבדיקה חיובית, נקבעת בדרך כלל בדיקת אולטרסאונד סביב שבוע 6 עד 7 להיריון כדי להעריך את התפתחותו. אם הבדיקה שלילית, נדונות אפשרויות להמשך הטיפול, לרבות מחזור נוסף או טיפול אחר.
השראת ביוץ עם תזמון יחסי מין היא גישה פחות פולשנית בהשוואה להזרעה תוך־רחמית או להפריה חוץ־גופית. סיכויי ההצלחה תלויים בגיל, בגורמים לקשיי הפוריות ובתגובה לטיפול. התוכנית מותאמת למצב האישי ולממצאי המעקב.
תרומת זרע
ניתן להשתמש בתרומת זרע במסגרת טיפולי פוריות כאשר אין אפשרות להשתמש בזרע של בן זוג, וכן עבור נשים המעוניינות בהורות יחידנית וזוגות נשים. הזרע מתקבל בדרך כלל מבנק זרע, וניתן להשתמש בו להזרעה תוך־רחמית (IUI) או להפריה חוץ־גופית (IVF). להלן הסבר על שתי האפשרויות.
הזרעה תוך־רחמית באמצעות תרומת זרע
הזרעה תוך־רחמית באמצעות תרומת זרע היא אחת מאפשרויות הטיפול להשגת היריון. התהליך מתחיל בבחירת תורם מבנק זרע, שבו נבדקות איכות הזרע והתאמתו מבחינה זיהומית וגנטית. הזרע מוקפא ונשמר עד לשימוש.
גירוי שחלתי ומעקב: לפי הצורך ניתן טיפול הורמונלי, כגון קלומיפן או גונדוטרופינים, לעידוד התפתחות זקיקים. בדיקות דם ואולטרסאונד מסייעות בתזמון ההזרעה.
הכנת הזרע: ביום ההזרעה מופשרת מנת הזרע ומעובדת במעבדה כדי להפריד תאי זרע ניידים מנוזל הזרע.
הזרעה: תאי הזרע המוכנים מוחדרים ישירות לרחם באמצעות צנתר דק וגמיש, בסמוך למועד הביוץ. המטרה היא לקרב את תאי הזרע לחצוצרות, שבהן עשויה להתרחש ההפריה.
- • קשיי פוריות שמקורם בזרע, כגון היעדר תאי זרע או פגיעה משמעותית באיכות הזרע.
• נשים המעוניינות בהורות יחידנית או זוגות נשים המבקשות להרות באמצעות תרומת זרע.
• מצבים רפואיים או גנטיים שבהם לא ניתן להשתמש בזרע של בן הזוג.
הפריה חוץ־גופית באמצעות תרומת זרע
הפריה חוץ־גופית באמצעות תרומת זרע כוללת שאיבת ביציות מהמטופלת, או שימוש בביציות מתורמת, והפרייתן במעבדה באמצעות זרע מתורם. בהמשך מוחזר עובר לרחם. טיפול זה עשוי להתאים לאחר הזרעות שלא הצליחו או כאשר קיימים גורמי פוריות נוספים.
גירוי שחלתי ושאיבת ביציות: זריקות הורמונליות מעודדות התפתחות מספר זקיקים, תוך מעקב בבדיקות דם ואולטרסאונד. בהמשך נשאבות הביציות מהשחלות באמצעות מחט.
הפריה באמצעות זרע מתורם: ההפריה מתבצעת באמצעות הפגשת הביציות ותאי הזרע במעבדה, או באמצעות מיקרומניפולציה (ICSI), שבה תא זרע יחיד מוזרק לתוך ביצית.
גידול ובחירת עוברים: העוברים גדלים במעבדה במשך מספר ימים, לעיתים עד לשלב הבלסטוציסט ביום החמישי או השישי. האמבריולוגים עוקבים אחר איכותם והתפתחותם.
החזרת עובר: עובר נבחר ומוחדר לרחם באמצעות צנתר דק. מספר העוברים להחזרה נקבע באופן אישי, ועוברים נוספים המתאימים לכך יכולים להישמר בהקפאה.
מעקב ובדיקת היריון: לאחר ההחזרה ניתנת תמיכה הורמונלית בהתאם לפרוטוקול. כ־10 עד 14 ימים לאחר מכן מתבצעת בדיקת דם להיריון, ובהתאם לתוצאה נקבע המשך המעקב.
- • היעדר תאי זרע או פגיעה משמעותית באיכות הזרע, כאשר נדרש שימוש בתרומת זרע ונבחר טיפול IVF.
• נשים המעוניינות בהורות יחידנית או זוגות נשים, כאשר IVF מתאים יותר למצבן הרפואי או לאחר טיפולים קודמים.
• חשש להעברת מחלה גנטית דרך הזרע של בן הזוג, לאחר ייעוץ גנטי. תרומת זרע אינה מונעת העברה של מחלה גנטית שמקורה בביצית; במקרים המתאימים ניתן לדון גם בבדיקה גנטית לעוברים.
• מצבים שבהם קיימת התוויה ל־IVF אצל המטופלת, כגון פגיעה בחצוצרות, אנדומטריוזיס קשה או בעיות באגן.
הזרעה תוך־רחמית והפריה חוץ־גופית באמצעות תרומת זרע מציעות אפשרויות להורות לנשים ולזוגות הזקוקים לתרומה. הזרעה היא פעולה פחות פולשנית, ואילו IVF עשוי להתאים כאשר קיימים גורמי פוריות נוספים או לאחר טיפולים שלא הצליחו. בחירת הטיפול נעשית בהתאם לגיל, למצב הפוריות ולהיסטוריה הרפואית. הזרע מבנק הזרע עובר בדיקות למחלות זיהומיות ובירור גנטי בהתאם לדרישות המקובלות.
הקפאת ביציות
הקפאת ביציות היא תהליך שבו ביציות נשאבות, מוקפאות ונשמרות לשימוש עתידי. נשים עשויות לבחור בהקפאת ביציות מסיבות אישיות, כגון לימודים, קריירה או היעדר בן זוג מתאים, וכן מסיבות רפואיות. התהליך מאפשר לשמור ביציות שנשאבו בגיל ההקפאה לצורך ניסיון להרות בעתיד, אך אינו מבטיח היריון. להלן שלבי התהליך:
התהליך מתחיל בייעוץ עם מומחה לפוריות, שבו נדונים הסיבות להקפאת הביציות, ההיסטוריה הרפואית ושאלות בנוגע לפוריות. ההערכה כוללת בדיקות דם, כגון AMH להערכת הרזרבה השחלתית, ואולטרסאונד של השחלות לספירת הזקיקים. הממצאים מסייעים בהתאמת תוכנית הטיפול. בדיקות אלו אינן מודדות ישירות את איכות הביציות.
לצורך השגת מספר ביציות ניתנות זריקות הורמונליות לגירוי השחלות. התרופות כוללות בדרך כלל גונדוטרופינים, ובהם FSH ולעיתים LH. הטיפול נמשך בדרך כלל כ־10 עד 14 ימים, תוך מעקב בבדיקות דם ואולטרסאונד אחר התגובה השחלתית והתפתחות הזקיקים.
במהלך הגירוי השחלתי מתבצע מעקב אחר התגובה לתרופות. אולטרסאונד מאפשר להעריך את גדילת הזקיקים המכילים את הביציות, ובדיקות הדם מודדות רמות הורמונים כגון אסטרוגן ופרוגסטרון. בהתאם לתוצאות ניתן להתאים את המינונים, במטרה להשיג תגובה מתאימה ולהפחית את הסיכון לגירוי יתר שחלתי (OHSS).
כאשר הזקיקים מגיעים לגודל המתאים, בדרך כלל כ־18 עד 20 מ״מ, ניתנת זריקה של אגוניסט GnRH ו/או hCG להבשלה הסופית של הביציות. הזריקה מתוזמנת בדרך כלל כ־36 שעות לפני השאיבה, כדי להכין את הביציות לאיסוף.
כ־36 שעות לאחר זריקת ההבשלה מתבצעת שאיבת הביציות תחת טשטוש או הרדמה. מחט דקה מוחדרת דרך דופן הנרתיק אל השחלות, והביציות נשאבות מהזקיקים. הפעולה נמשכת בדרך כלל כ־20 עד 30 דקות. לאחריה ייתכנו התכווצויות או אי־נוחות, וההתאוששות לרוב קצרה.
לאחר השאיבה הביציות נבדקות במעבדה והביציות המתאימות מוכנות להקפאה. ההקפאה מתבצעת בדרך כלל בשיטת ויטריפיקציה, הקפאה מהירה שנועדה לצמצם היווצרות גבישי קרח ולשמור על מבנה הביצית. הביציות נשמרות בתנאים קריוגניים עד לשימוש עתידי.
לאחר השאיבה מתקיימת השגחה קצרה במהלך ההתאוששות ונבדק שאין סימנים לסיבוכים. בדרך כלל מומלצת מנוחה בהמשך היום. לפי הצורך נקבעת ביקורת נוספת ומעקב אחר ההחלמה והסיכון לגירוי יתר שחלתי.
כאשר מעוניינים להשתמש בביציות, הן מופשרות ומופרות במעבדה באמצעות זרע מבן זוג או מתורם במסגרת טיפול IVF. העוברים שנוצרים גדלים במעבדה ובהמשך מוחזר עובר לרחם. סיכויי ההצלחה תלויים בין היתר בגיל בעת ההקפאה ובמספר הביציות הבשלות שנשמרו. לעיתים מומלצים מספר מחזורי שאיבה לצורך הגדלת מספר הביציות השמורות. השימוש נעשה בהתאם למצב הרפואי ולכללים החלים במועד הטיפול.
ניתן לשמור ביציות מוקפאות למשך שנים, בהתאם לכללים החלים, להסדר עם היחידה המטפלת ולרצון המטופלת. חשוב לבדוק מראש את תנאי השמירה, הצורך בחידוש הסכמה ואפשרויות ההארכה, ולעדכן את המרפאה בפרטי הקשר ובהחלטות הנוגעות לביציות.
הקפאת ביציות מאפשרת לשמור אפשרות לניסיון להורות בעתיד באמצעות ביציות שנשאבו בגיל צעיר יותר. סיכויי ההצלחה תלויים בין היתר בגיל בעת ההקפאה ובמספר הביציות הבשלות שנשמרו. התהליך דורש תכנון, גירוי הורמונלי ומעקב רפואי, ואינו מבטל את השפעת הגיל על ההיריון העתידי או מבטיח לידת ילד.
הפלות חוזרות
הפלות חוזרות הן מצב שבו מתרחשות שתי הפלות או יותר. ההגדרות משתנות בין האיגודים המקצועיים, והצורך בבירור נקבע לפי ההיסטוריה האישית, גיל המטופלת ומאפייני ההריונות. הבירור נועד לזהות גורמים אפשריים ולהתאים ליווי וטיפול. גם לאחר בירור מקיף, לא תמיד ניתן לזהות סיבה ברורה.
גורמים אפשריים להפלות חוזרות
שינויים כרומוזומליים בעובר: מספר לא תקין של כרומוזומים הוא גורם שכיח להפלה. שינויים אלו יכולים להיווצר בביצית, בתא הזרע או במהלך התפתחות העובר.
שינויים כרומוזומליים אצל ההורים: לעיתים אחד מבני הזוג נושא טרנסלוקציה מאוזנת, שבה חלקים מהכרומוזומים מסודרים באופן שונה ללא אובדן חומר גנטי. מצב זה עשוי להוביל לעובר עם הרכב כרומוזומלי לא מאוזן ולהפלה.
שינויים במבנה הרחם, כגון מחיצה, שרירנים מסוימים, הידבקויות או מומים מולדים, עשויים להשפיע על ההשתרשות ועל התפתחות ההיריון.
אי־ספיקת צוואר הרחם עלולה לגרום לפתיחה מוקדמת של צוואר הרחם ולהפלה מאוחרת, בעיקר בשליש השני. הבירור מותאם להיסטוריה הרפואית ולשבוע שבו אירעו ההפלות.
הפרעות בתפקוד בלוטת התריס עלולות להשפיע על מהלך ההיריון ודורשות הערכה וטיפול מתאימים.
אצל נשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות עשויים להתקיים גורמים הורמונליים ומטבוליים הקשורים לסיכון להפלה.
תפקידו של חסר בשלב הלוטאלי אינו מוגדר היטב. החלטות על תמיכה בפרוגסטרון מתקבלות בהתאם להיסטוריה ולמצב הקליני.
תסמונת נוגדני פוספוליפיד (APS) היא מחלה אוטואימונית הקשורה לסיכון להפלות ולסיבוכי היריון. האבחון מבוסס על שילוב של נתונים קליניים ובדיקות מעבדה.
במחלות אוטואימוניות אחרות, כגון זאבת, יש להתאים את המעקב והטיפול בשיתוף המומחים הרלוונטיים. לא כל הפרעה במערכת החיסון היא גורם מוכח להפלות חוזרות.
- זיהומים מסוימים עשויים לפגוע במהלך היריון, אך הקשר שלהם להפלות חוזרות אינו תמיד מבוסס. הצורך בבירור זיהומי נקבע בהתאם לתסמינים, להיסטוריה הרפואית ולממצאים, ולא כל זיהום מצריך בדיקה במסגרת בירור הפלות חוזרות.
עישון, צריכה מופרזת של אלכוהול ושימוש בסמים עשויים לפגוע בסיכויי ההיריון ולהעלות את הסיכון להפלה.
השמנה ובעיות תזונתיות עשויות להיות קשורות לגורמים הורמונליים ולמצבים בריאותיים המשפיעים על ההיריון. במסגרת הייעוץ ניתן לדון בשינויים מותאמים באורח החיים, ללא הטלת אשמה על המטופלת.
יש להבחין בין תסמונת נוגדני פוספוליפיד (APS), הקשורה להפלות חוזרות, לבין קרישיות יתר תורשתית כגון פקטור V ליידן או חסר בחלבון C.
הקשר בין קרישיות יתר תורשתית להפלות חוזרות אינו חד־משמעי. בדיקות וטיפול אינם נדרשים באופן שגרתי לכל מטופלת, ונשקלים בהתאם להיסטוריה האישית והמשפחתית ולגורמי סיכון נוספים.
עם העלייה בגיל הביציות עולה הסיכון לשינויים במספר הכרומוזומים בעובר, ובהתאם עולה גם הסיכון להפלה. הגיל וההיסטוריה של ההריונות מובאים בחשבון במסגרת הערכת המצב ותכנון המשך הטיפול.
ד״ר יונתן כהן מציע ייעוץ בנושא הפלות חוזרות בתל אביב. בפגישה נסקור את ההריונות הקודמים ואת הבדיקות שכבר בוצעו, ונתכנן יחד את המשך הבירור והטיפול. הגישה משלבת טיפול אישי ותמיכה רגישה לאורך הדרך.
